יחוס
יום חמישי אחר הצהריים, העוברים והשבים טרודים בקניות לשבת. לפתע נעצרו כולם בתדהמה כשראו את הגולם מפראג רץ בוכה אחרי הפרוע וצועק לעברו: “אבא… אבא…”
הפרוע סב לאחור בתדהמה ועלי עץ התפוח הצומח מכף ידו אווששו בהדף האוויר שנוצר מן הסיבוב. הוא סקר את הגולם מפראג בעין אומדת וגרזינו שעל שכמו תהה אם יעשה בו שימוש. הגולם ניצב לפניו ודמעותיו זולגות לתוך זקנו המדובלל כשהפרוע מטיח בו באדישות שהוא לא אבא שלו ושילך לחפש לו פראייר אחר. הגולם ניסה לאחוז בשרוולו של הפרוע, אך הלה התנער ממנו והדפו מעליו בדחיפה עזה עד שהגולם הידרדר ארצה. הגולם לא נכנס להתכתשות עם הפרוע מחמת כיבוד אב והלך לשאת את קובלנותיו אצל גרישה ראש העיר.
בבית המדרש ישב גרישה לפני מרא דאתרא וקנה ממנו תורה ודעת בשקל תשעים ועשה מזה הרבה פרקמטיא. ציבור הלומדים לגם תה שנתרם על ידי האגודה של פרת משה רבינו ומשהוגשה תקרובת, טמן גרישה ידו בצלחת. בעוד ידו של גרישה טמונה בצלחת, פיו עסוק בזלילת העוגיות וריר ניגר מזוויות שפתיו, בא לפניו הגולם מפראג וסח לו את צרותיו.
על אתר נתכנסה הוועדה לחקר היחוס בראשותו של ר’ שמיל אנסבכר, כשר’ קלמן שנויזל ור’ מוטקה שלומפר מסייעים בידו. מפעם לפעם נשלח פתשגן לרבנות העיר צקלג, שם כיהן ר’ זרח התרח בכבודו וסייע בידיעותיו הרבות לוועדת החוקרים. כמו כן נסתייעה הוועדה בזונדל החלמאי שהעמיד לרשותה את אילן היוחסין החלמאי שלו וכן מסמכים מקוריים מפנקסי קהילת קודש חלם.
לא ידוע איך בדיוק קשורה חלם לעניין, אך התברר שהפרוע הוא הוא אביו מולידו של הגולם מפראג. וכל העניין החל בשל המנהג המשובח שיסד הפרוע, מנהג שנזכר באחד הפרקים הקודמים, לחטוף ילדים נוצרים תמימים ולהשתמש בדמם לאפיית מצות מהודרות. בעקבות כך קם המהר”ל מפראג שהיה מאלף גלמים מדופלם ואימץ לו את הגולם מפראג להיות עוזרו ושמשו לענייני עלילות דם ופתרון התעלומות שהשאירה פורענותו של הפרוע.
לבסוף התברר שהפרוע לא הצליח מימיו לאפות מצות מהודרות. שכן תמיד עקבו אחריו כמרים מרושעים וגנבו את בקבוקי הדם והטמינו אותם אצל ארון הקודש בבית הכנסת או בביתם של עשירי הקהילה. אך בבלי דעת, בנו בכורו של הפרוע, הגולם מפראג, קם וניקה את עקבותיו בנאמנות רבה וחשף את רשעותם של הכמרים הזידונים. בצר לו, נאלץ הפרוע להסתפק במצות רגילות שהכילו אך מים וקמח. כה עצוב…
משעלתה האמת בידם, נשלח בעריש שהיה שליח בית הדין לזמן את הפרוע. מששמע הפרוע כי הגולם מפראג הוא אכן בנו בכורו, לא ידע את נפשו והזמין אותו לסעוד בביתו ולהתוודע אל תבשיליו המשובחים.
בביתו של הפרוע ישבו הוא והגולם מפראג וסעדו את ליבם בפשטידת אבזמי חגורות ובתבשיל סוליות מגפיים ברוטב שמן מכונות שעבר עליו הכלח. והנה הגולם מפראג זלל קערה אחר קערה ואף ביקש תוספת. ולא הייתה לו לפרוע הוכחה טובה מזו לקרבת המשפחה ביניהם. אז נפל הפרוע על צווארו השמן של הגולם מפראג ומשך בזקנו המדובלל כששניהם בוכים בהתרגשות.
מאחר שגילה הפרוע שהגולם מפראג הוא בנו בכורו, ביקש לקיים בו את מצוות “פטר חמור”. וכך עלצו כל מיודעינו סביבו של הגולם מפראג שהעפיל ברגליו במסילה העולה ירושלימה, מקושט בשרשראות סוכה ושרשראות של אופניים וגם שרשרת של השסתום של חור הניקוז באמבטיה.
ומרא דאתרא ור’ זרח התרח מפזזים שלובי זרוע, קרחתו של משה רבינו הבהיקה בשמש הצהריים וגעציל המרקד ניגף ברגליו שלו ובכל פעם בעריש סעד אותו להקימו. ופעם אחת בעריש סעד אותו כולל הנעליים ובירך ברכת המזון…
זונדל החלמאי הרגיש מחותן ראשי בפרשה שכן מסמכים שסחב מהבוידעם של סבתו שפכו אור על הפרשה וכמה סמרטוטים שלא הביאו, לא הצליחו לנגב את כל מה שנשפך. לכן זונדל רקד כשהוא לבוש בגד ים והערשל שנורער חיבר לו שלייקעס לבגד ים.
ממרחק בטוח עקב עשיו אבינו אחרי התהלוכה החגיגית ועיניו צרות במשטמה. חרה לו לראות את החיוך האווילי על פניו של משה רבינו, משתקף במשקפיים הענקיים של גרישה ומזהיר על חצ’קוניה הרבים מספור של פרת משה רבינו. לכן בא עשיו אבינו ושאג שהגולם מפראג הוא לא הבכור ושהוא גנב לו את הבכורה וגמגם משהו על נזיד עדשים…
חיש מהר נעמד הגולם מפראג מול עשיו אבינו ותקע לו בפנים כזה גרעפס של נזיד סוליות מגפיים בשמן מכונות שעבר עליו הכלח, שהשכיח ממנו כל מחשבה על נזיד נורמלי של עדשים. עשיו אבינו נסתלק למצוא לו עילה חדשה לעשות צרות, והשמחה התגברה שבעתיים.
בשעת לילה מאוחרת נגמרו החגיגות והפרוע והגולם מפראג שבו הבייתה ונשכבו על יצועם. והנה שניהם רואים בחלומם מצות מהודרות עם דם של כמרים שחוטים ובקבוקי זכוכית אדומים וריקים.
רועש וגועש התדפק גרישה על דלתו של מרא דאתרא לשאול מה החלום אומר ומה צריך להעשות בנידון. מרא דאתרא הלך לעשות שאלת חלום ומשמיים השיבו לו שהם לא עושים מבחן אמריקאי.
מרא דאתרא גירד בפדחתו ותהה כיצד יפטר מגרישה שנרדם לו על הכורסא בסלון.
כעצה טובה סיפר מרא דאתרא לגרישה שחלומות מסויימים באים בשל אכילה לא נכונה, ולכן צריכים הפרוע והגולם מפראג לאזן את התפריט על מנת שהחלומות יפסקו.
במטבח עמד הפרוע חגור בסינר ובחש בגרזינו בקדירה גדולה בה התבשלו שברי אסלות מתובלים באגזוזים כתושים. מצידה השני של הקדירה עמד הגולם מפראג והזיל ריר בכמויות כאלה שזונדל החלמאי עמד לטבוע עם בגד הים שלו. ולאחר שהפרוע והגולם מפראג זללו סעודה שניה ושבעו והותירו כדבר השד, באה מנוחה לעצמותיהם וישנו בשלווה עד אור הבוקר.
סיום
צפופות השורות הדפים מצהיבים,
בם חוכמה עתיקה מימים נשגבים,
מבין הגיגיהם של אותם אמוראים,
אביי ורבא אליך קוראים.
אדם השני שהיה בן דוד של אדם הראשון ונולד שבועיים אחריו.