שמחת זקנתי

לקראת יום השנה לפטירת סבתו, פתח גרישה גמ”ח לעילוי נשמתה. עומד על כתפיו של הפריץ, דפק גרישה מסמרים בגרזינו של הפרוע וקצץ לעצמו את אצבעותיו. לאחר מספר דקות של כאב גדול ועמל מפרך, עמד על תילו לתפארה השלט הנושא את שם הגמ”ח.

עיקר הפעילות של גמ”ח “שמחת זקנתי” הוא בהפעלת מתנדבים היוצאים ובאים בבתי אבות ובבתיהם של קשישים וגלמודים. לאור נסיונו העשיר של גרישה עם שרגא השמן, הנחה גרישה את מתנדביו כיצד היא הדרך הטובה ביותר לשמח את לב הישישים ולבדוק מה חסר להם בלי לפגוע ברגשותיהם.

בעצה אחת עם מרא דאתרא, ארגן גרישה פעילות לקשישי השכונה לרגל חודש אלול. בראשות מרא דאתרא יצאה קבוצה גדולה לצוד איילים ביער ולעשות מקרניהם שופרות לראש השנה. מרא דאתרא הסתמך על הפסוק שאומר: כאייל תהרוג על אפיקי מים…

ר’ זרח התרח ששמע על המתרחש, נזעק ובא מן העיר צקלג על מנת למחות בידו של מרא דאתרא. אל מול מרא דאתרא הדשן, ניצב ר’ זרח התרח הצנום והצמוק, זקנו השופע מתנופף והוא נראה כמטאטא הפוך ששערותיו מתבדרות ברוח.

“אתה רוצה להרוג את הזקנים האלה?” צווח ר’ זרח התרח בקולו הדק, “אתה לא יודע שבגילם זו פעילות מסוכנת לרוץ ביער ולנסות לתפוס איילים?” כך רתח וגעש ר’ זרח התרח אל מולו של מרא דאתרא. מפאת חודש אלול, שינה מרא דאתרא ממנהגו ונשאר רגוע. חיוך של מאור פנים פער פתח לא ברור במקום מסויים איפשהו בין זקנו לשפמו של מרא דאתרא ובנחת הסביר לר’ זרח: שלוחי מצווה אינם ניזוקים. בוא איתנו ידיד, וראה שאף אתה יכול!

ר’ זרח נדהם מתשובתו הרגועה של מרא דאתרא, ומשהבין כי חודש אלול הוא שהשפיע, נזכר בכלימה בכעסו שלפני רגע. אז נשבר לבו בקרבו עד שבא גרישה ותיקן את זה במסמרים ועם הגרזן של הפרוע. לאחר שתוקן ומוסמר לבו השבור של ר’ זרח התרח, אזר הוא את מתניו ויצא בריצה קלה עם מרא דאתרא. אחריהם זינקו בדיצה שאר זקני השכונה כשהם מציצים בפראות לכל הכיוונים על מנת למצוא את האיילים.

לאחר שעה קלה של ריצה, נעצר מרא דאתרא בקרחת יער קטנה. במרכזה הציב דמות אייל מעץ שיצר כשהיה בגילופין, ונסוג לאחור להסתתר בין העצים.

מסתבר שאף האיילים האמיתיים היו בגילופין, שכן הם באו בסקרנות לבחון מקרוב את האייל המגולף של מרא דאתרא. שום דבר אחר לא יכול להסביר את הטפשות שבשלה התקבץ עדר איילים שלם מול חתיכת עץ בקרחת יער. אז נשא מרא דאתרא את ידו ושרגא הזקן תקע בשופר גדול ובחרחורי גסיסה הסתערה עדת הזקנים על עדר האיילים. כמחצית מן הזקנים ניגפו באבנים, בשורשי העצים וברגליהם שלהם. אך המחצית הנותרת קיבצה לעצמה שלל נאה, ביניהם היה ר’ זרח התרח שלכד אייל בכל אצבע, לרבות אצבעות רגליו.

במעלה המדרון שירכו רגליהם זקני השכונה, גבם כפוף תחת עול שלל קרני איילים, או סתם כפוף מחמת הזקנה. גרישה שנוגח על ידי אייל, נשא בקרבו את קרניו הגדולות, ומרא דאתרא נשא קרניים משללו העשיר של ר’ זרח התרח.

משהגיעו לכביש, העמיסו את כל הקרניים על רכבו החבוט של משה רבינו וסיימו את הפעילות באמירת סליחות בבית הכנסת. על אווירת החגיגות העיב שרגא השמן, שבהתרוממות רוח התרומם מעל לספסל בית הנכסת, ועשה לעצמו תשליך עד הריצפה. צוותים של מד”א ושל גרישה עמלים לטפל בבעיה עד עצם היום הזה…